פסק-דין בתיק ב"ל 27024-12-11

1.         הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) קבעה למערער 10% נכות בגין טנטון ו-0% בגין פגיעה בשמיעה בישיבתה ביום 19.9.11. על החלטת הוועדה הגיש המערער ערעור.

2.         המערער טוען כי הוועדה הרפואית טעתה כאשר קבעה שההחמרה בשמיעה קשורה למצב תחלואתי כאשר לא פירטה מהו המצב התחלואתי. המערער עבר ניתוח להסרת גידול בראש בשנת 99 ולכן טוען כי אם הוועדה מייחסת את ההחמרה לאותו ניתוח הרי הוא עבר את הניתוח במועד קודם להכרה בטנטון ולכן הוועדה טעתה כאשר לא הסבירה מהו הגורם התחלואתי שגרם להחמרה.

3.         המשיב טוען כי החלטת הוועדה הרפואית מיום 19.09.11 נסמכת על בדיקות שמיעה שהונחו בפניה ולאחר ניתוח, בחינה ולימוד התלונות מהן סובל המערער. הוועדה סיכמה וקבעה כי מאחר ומדובר בירידה מעורבת בתדירויות הדיבור ולא ירידה הדרגתית וכמעט שווה בשתי האוזניים, אין הירידה בשמיעה שייכת לחשיפה לרעש מזיק. הוועדה הוסיפה וקבעה כי המדובר בירידה בשמיעה כתוצאה מתחלואה טבעית.

המשיב טוען כי הוועדה לא קישרה בין הניתוח להסרת הגידול שעבר המערער לבין הירידה בשמיעה ולכן טענת המערער בעניין הניתוח אינה רלוונטית. אמנם הוועדה מדרג ראשון ציינה את הגידול וקשרה קביעתה לאותו ניתוח, אולם הוועדה נשוא הערעור לא ביססה את קביעתה על הניתוח ולכן המשיב טוען כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה.

4.         הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 19.9.11 וכתבה בפרק הממצאים הרפואיים:-

"בבדיקה תופיות תקינות מגיב לקולן בצורה תקינה. בדיקת שמיעה מ- 16.3.11 ליקוי מעורב בתדרי דיבור עד 2000 הרץ, כמעט בכל תדרי דיבור בצורה שטוחה אפילו התדרים הנמוכים יותר ירודים לעומת 1,000 ו-2,000 הרץ, לגבי התדרים הגבוהים ירידה משמעותית עד 60 DB מ-3,000 ו- 8,000 הרץ וירידה קלה יותר באוזן שמאל עד 30 DB מ-4,000 ו-8,000 הרץ. SRT אוזן ימין 30 DB ושמאל 15 DB בגובה של 70 DB עם דיסקרמנציה של 92% ובגובה של 50 DB עם דיסקרמנציה של 100%. בדיקת שמיעה מ- 19.8.02 לגבי התדרים הגבוהים שונה לתדרים הגבוהים של הבדיקה מ- 16.5.11, תדרי דיבור תקינים בשתי האוזניים.

הוועדה עיינה בפענוח MRI ל . . . ואוזניים מ- 7.8.11 מצב לאחר כריתה של . . . ליקוי שמיעה וטנטון."

            ובפרק הסיכום והמסקנות:-

"לאחר עיון בבדיקות השמיעה מ- 2002 ו-2011 לא חל שינוי משמעותי של התדרים הגבוהים אשר הם התדרים העיקריים הנפגעים כתוצאה מחשיפה לרעש, אולם ישנה ירידת שמיעה מעורבת בתדרי הדיבור ולא בצורה הדרגתית אלא ירידה בשתי האוזניים כמעט שווה בשווה, הוועדה סבורה שלא סביר שהירידה של תדרי הדיבור ובמיוחד ירידה מעורבת נגרמה עקב חשיפה לרעש מבלי שלתדרים הגבוהים יפגעו כפי שהיה צפוי לכן הוועדה קובעת שהירידה בתדרי הדיבור אינה שייכת לחשיפה מרעש אלא כתחלואה טבעית ולכן הוועדה דוחה את הערר וקובעת שאין החמרה בנכותו על פי ירידה שמיעה בתדרי הדיבור נכותו היתה בשיעור 0% כלומר אין החמרה."

5.         הוועדה הרפואית נשוא הערעור הסבירה כי הירידה בתדרי הדיבור אינה קשורה לחשיפה לרעש אלא תחלואה טבעית ולא קשורה לחשיפה לרעש מזיק וזאת לאור הממצאים שמצאה של ירידה כמעט שווה בשתי האוזניים. אמנם הוועדה נשוא הערעור לא ייחסה את הירידה בשמיעה לניתוח שעבר המערער, אולם לא ניתן להתעלם מקביעת הוועדה מדרג ראשון שייחסה את הירידה בשמיעה לגידול ולניתוח ומן הראוי היה שהוועדה הרפואית לעררים תתייחס לעובדה כי המערער עבר את הניתוח בשנת 1999, מועד קודם להכרה בנכותו של המערער.

6.         סופו של דבר, יש להשיב את עניינו של המערער אל הוועדה על מנת שתיתן דעתה לעובדה שהמערער עבר כבר בשנת 1999  ניתוח להסרת הגידול בראש ותסביר האם יש בממצא זה כדי לשנות את החלטתה, המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה ויוכל לטעון טענותיו בעניין זה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

7.         מאחר והמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות.

8.         ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום ז' באב תשע"ב, 26 ביולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: